אמד נקודתי הינו "ניחוש" לערך הפרמטר הלא ידוע.

כמעט בשום מקרה לא יהיה הערך של האומדן שווה בדיוק לערך הלא ידוע של הפרמטר.

לכן, נרצה למצוא רווח "סביר"/מספיק עבור הפרמטר כך שנוכל להיות כמעט בטוחים שהפרמטר אמנם כלול ברווח שיתקבל.

לתחום של ערכי הפרמטר [L,U] שעבורם סביר לקבל את התוצאה שהתקבלה במדגם קוראים רווח סמך עבור הפרמטר הנאמד.

מידת הבטחון נקראת רמת הסמך: 100∙(1-α) אחוז עבור θ.

רווח בר סמך הוא טווח של ערכים שמעריכים את הפרמטר באוכלוסייה.

הטווח נבנה באמצעות האומד הנקודתי חסר ההטיה, שלו מוסיפים ומחסירים גודל מסוים.

הגודל שמוסיפים ומחסירים הוא שרירותי והוא תלוי בעד כמה אנחנו רוצים להיות בטוחים שהפרמטר כלול בתוך הטווח.

רווח סמך – תחום מספרים סימטרי המבוסס על נתוני המדגם, שניתן לומר שיש סיכוי של 1-α שהפרמטר הנאמד נמצא בתוכו.