הסבר פשוט: זה הערך שנמצא באמצע הרשימה — החציון.

הסבר מתקדם: החציון מייצג את נקודת האמצע במיקום. גם אם ערכים רחוקים קיימים, הוא יציב ומתאר את לב ההתפלגות.

פשוט: בסדרה ב הערכים "מתפזרים" לכל הכיוונים. בסדרה א הם קרובים זה לזה.

מתקדם: סטיית התקן והשונות בסדרה ב יהיו גבוהות משמעותית — המרחקים מהממוצע גדולים.

פשוט: 50 הוא גבוה ומבלבל את הממוצע. החציון נשאר באזור הנתונים האמיתיים.

מתקדם: בחלוקה לא סימטרית עם ערך קיצוני, החציון עמיד (robust), בעוד שהממוצע זז דרמטית.

פשוט: הימני רחב יותר — הערכים שם מתפזרים יותר.

מתקדם: פיזור רב משמעו שונות וסטיית תקן גדולות. יותר רוחב → יותר פיזור.

פשוט: בסדרה ב המספרים עולים ויורדים — לא עומדים יחד. יותר מרווחים → יותר פיזור.

מתקדם: טווח זהה לא מבטיח שונות זהה. שונות מודדת את המרחקים מהממוצע לכל הנתונים.

פשוט: כל מדד מסתכל על המרכז מזווית אחרת: ממוצע מסתכל על הכול, חציון מסתכל על האמצע, שכיח על הנפוץ.

מתקדם: שלושת המדדים משלימים זה את זה בהתפלגויות שונות (סימטריות/אסימטריות/מרובות מצבים).

פשוט: הנקודה הכי רחוקה מגדילה את הפיזור הכי הרבה.

מתקדם: סטיית התקן משתמשת בריבוע הסטייה → נקודות רחוקות מאוד מקבלות משקל עצום.

פשוט: נקודה רחוקה "מרחיבה" את כל הקטע.

מתקדם: סטייה גדולה מהממוצע יוצרת קפיצה בשונות (ריבועי סטיות גדולים).

פשוט: הערך שנמצא ממש באמצע הסדרה.

מתקדם: החציון הוא ערך מיקום שאינו מושפע מקיצוניים כמו 12.

פשוט: 7 מופיע הכי הרבה פעמים.

מתקדם: שכיח = הערך בעל התדירות הגבוהה ביותר בהתפלגות.

פשוט: בקבוצה א המספרים דומים ולכן הממוצע מייצג אותם יפה.

מתקדם: ממוצע רגיש לערכים קיצוניים ולפיזור גבוה — עדיף להשתמש בו כשההתפלגות "מרוכזת".

פשוט: יש כמה ערכים גבוהים שמקלקלים את הממוצע, אבל החציון נשאר באמצע.

מתקדם: בהתפלגות אסימטרית ימינה, החציון עמיד לערכי זנב ומשקף את נקודת האמצע האמיתית.